מתוך המחזור 'שבע השנים' שהופיע בגיליון החדש של 'שבו'
ינשוף
הינשוף שהתבונן פנימה
כבר מפנה פניו החוצה
מעבר לווילון
לחלון
לסורג הכחול
לשני עצי התות
משקיף מעבר לרחוב
ומעבר לרחוב הסמוך
אל הסוף
שהוא צר אך מתרחב בקצהו
ממנו אפול
אל בריכת תורכיז כהה ועמוקה
רוחצת בתוך בריכת קדושים סודית.
לפני שבוע פניו של הינשוף עוד היו מופנות אל פנים הדירה
מתבונן ממושכות על ספת הזיכרונות המוכתמת
אך אט אט ללא מגע יד
הוא זז
ועכשיו כרסו החומה מצולקת בשקערורי זהב
פונה כולה אל החלון הרחב
גבו אל האי הנעזב
כמו אדם מפליג בים
שאינו מעז להציץ אחורה
הנה אגיב, דפנה, אני לא מתחברת לשירה סוראילסטית, יסלח לי אלוהים, אני קוראת, חלק ממש הזוי לי, ואולי זו התשובה גם ליעל ישראל, שלא עם כל מעשה אומנות אתה בכלל יכול להתחבר.
אבל בלי קשר אני מאחלת לך בהצלחה, הרבה הצלחה בפירסום ובספר, ואני כן אמשיך לקרוא, מי יודע, אולי עם הזמן גם אתחבר.
תודה יודית
זה לא מה שרועי צ"יקי כתב עליו?
השיר של ציקי יפה מאד בעיני אבל השיירם לגמרי שונים עד כי ממש פרח מזיכרוני
חוץ מזה אין לצ"יקי חזקה על ינשופים
הי דפנה. שלשום הגיע סוף-סוף הגיליון האחרון של שבו. מחזור שירים יפהפה. לא מבין וגם לא רוצה להבין את מהומת הינשופים שהתעוררה כאן. דבר אחד ברור, כפי שאמרת, לאף אחד אין חזקה על ינשופים. ואפשר גם להוסיף, אלא אם כן הוא עצמו ינשוף בן ינשוף
תודה עודד